אלימות

אלימות:

תיאוריית החיזוקים: תיאוריה זו טוענת שהאלימות שמשודרת בטלוויזיה מחזקת עמדות והתנהגויות הקיימות אצל הצופים. האלימות המשודרת בעצם מחזקת נטייה קיימת. מכאן, אצל צופים  שקיימת בהם נטייה לאלימות האלימות המשודרת תחזק נטייה זו. אך בקרב צופים שקיימת בהם התנגדות לאלימות האלימות המשודרת תחזק את התנגדותם. האלימות, ע"פ תיאוריה זו, אינו נוצרת בעקבות צפייה באלימות אלא היא תוצאה של מבנה אישיות, סביבה, ערכים ונורמות- המצויים אצל הצופה. מכאן, האלימות המשודרת לא תיצור אלימות אלה תחזק את הנטייה הקיימת ממילא.

 תיאוריית הלמידה והחיקוי: הטיעון העיקרי של תיאוריה זו הוא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. בתנאים מסוימים, קובעת התיאוריה, שהצופים עלולים לחקות את ההתנהגות האלימה של הגיבורים שאיתם הם מזדהים. כלומר, האלימות בטלוויזיה משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי. תיאוריה זו מתייחסת לטלוויזיה כאל סוכן חיברות המשפיע רבות על הילדים בעיקר. מכאן , שהצפייה בהתנהגות אלימה בתוכניות טלוויזיה וחיקוי התנהגות הגיבורים עלולים לגרום לילדים להאמין שבנסיבות מסוימות התנהגות אלימה היא לא רק מותרת אלה גם הכרחית .

תיאוריית הגירוי לאלימות: תיאוריה זו טוענת שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בהתנהגות של צופים לאחר צפייה באלימות. נמצא כי לאחר צפייה בקרב אגרוף הצופים התפרצו בעקבות המתח וההתרגשות שעורר הקרב הטלוויזיוני. דוגמא נוספת להשפעה כזו ניתן למצוא בהתנהגות הקהל במגרשי כדורגל. יש מהם שיוצאים למגרש עם עוררות רגשית רבה עד שללא קשר לתוצאות המשחק הם מחפשים פורקן ומבטאים זאת במעשים אלימים.

 תאורית הזיכוך: תיאוריה זו טוענת שבמהלך הפעילות הרגילה והשגרתית אנשים צוברים תסכול והם עלולים לפרוק אותו בהיותם במצבי לחץ, בהתנהגות אלימה.   הזיכוך, הוא פורקן של התסכול והמתח באמצעות צפייה בפעילות אלימה של האחר. מכאן, לפי תיאוריה זו, הצפייה באלימות בטלוויזיה מאפשרת לצופים לפרוק מטעני אגרסיה ותסכול באמצעות צפייה בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה, מבלי להתנהג באלימות בפועל. ע"פ תיאוריה זו האלימות המשודרת ממלאת תפקיד חיוני בחברה בכך שהיא מאפשרת לצופים לשחרר את רגשי התסכול והזעם מבלי שיהיו מעורבים פיזית בפעילות אלימה. כך ניתן להסביר את הנאת הצופים לצפות בתחרויות ספורט כמו- אגרוף, האבקות וכו'... שבהם ניתנת לגיטימציה לשחרור אגרסיות במסגרות של חוקים מוגדרים.