סיכום

דיון ומסקנות

בעבודתי רציתי לבדוק האם  בעקבות המהפכות הפימניסטיות שהביא איתו תהליך המודרניזציה ועידן ה ME TOO, תפקיד האישה וייצוגה בתכנים התקשורתיים השתנה והפך לעמוק ומשמעותי יותר. בחרתי להתמקד בקליפים מוזיקליים מצליחים מהשנים 2010 עד השנה 2018 על מנת לבדוק אם חל שינוי באופו בו מוצגות נשים בקליפים מוזיקליים לאורך השנים.

השערתי הייתה שהחפצת נשים והפיכתם לאובייקט מיני לא הלכה לשום מקום ונשארה גם בקליפים של היום למרות התרבות המתקדמת והפמניסטית שאנו נמצאים בה כיום.

ממצאים 

לאחר תהליך החקר גיליתי שהקליפים מהשנים 2010- 2013 החפיצו את הנשים בצורה בולטת ונראית לעין. בנוסף גיליתי כי האישה מוצגת כאובייקט מיני באופו מובהק וכחד מימדית. האישה בקליפים אלו אינה מיוצגת כבעלת תפקיד משמעותי או כבעלת תוכן ומימדיות אלא כקישוט יפה ברקע. הקליפ של שנת 2014 היה מתון יותר ורק בחלקו היה ניתן לזהות את האישה כאובייקט מיני ולפעמים כחפץ לצד הגבר הבולט והמשמעותי לקליפ. הקליפים של שנת 2015 ו2017 העבירו מסרים פמינסטיים והעניקו לאישה תוכן תפקיד וחלק בסיפור הקליפ. האישה בקליפים אלה הוצגה בעמדה של כוח וניתנה לה חשיבות.

מסקנות

לאחר ראיית הממצאים גיליתי כי ניתן להבחין בשינוי במשמעות ותפקיד האישה בקליפים לאורך השנים. בשנים קודמות יותר ברוב הקליפים בהם היו מוצגות נשים לא היה סיפור ולא הוענק להן איזשהו תפקיד או תוכן, אלא רק שימשו כקישוט יפה ברקע לצד הגברים ששימשו לרוב כעיקר הקליפ. עם השנים בקליפים חדשים יותר ניתן לזהות קליפים בעלי סיפור, הענקת תפקיד ומשמעות לאישה ואפילו מסרים פמיניטסטיים ושוויונים שהתגלו במהלך הקליפ.

המסקנות שהסקתי היו כי אכן הקדמה הביאה איתי מודעות רבה יותר לתפקיד האישה ולחשיבות הרבה שיש לאופן בו היא מוצגת. גיליתי גם כי רוב הקליפים שבהם האישה מוחפצת היו יותר בקליפים של המוזיקה השחורה והראפ. להפתעתי הרבה גיליתי כי דווקא הקליפים שלא השתמשו בהם במיניות וסקס היו אלה עם הכי הרבה צפיות בפער. לכן ניתן להניח כי מין כבר אינו מדד לרמת צפיות ודווקא הציבור נהנה יותר לצפות בקליפים שמספרים סיפור ומעניקים משמעות מסוימת.

אוריינות אזרחית 

ייצוג השנים היא בעיה אזרחית הנוגעת לחלק רחב באוכלוסיית העולם. הנשים נאבקות ונלחמות על ניתוץ מיתוסים וסטריאוטיפים ישנים בנוגע לאישה ומשמעותה. נושא זה רלוונטי ומשמעותי בחיי היום יום. דוגמא למאבק הבלתי פוסק בהחפצת נשים והפיכתן לאובייקט מיני בא לידי ביטוי בקמפיין הME TOO.  באוקטובר 2017, הוזכר לראשונה הביטוי Me Too - אשר נקשר בהטרדות מיניות, מעל חצי מיליון פעמים, ומדורי חדשות פלילים רבים סביב העולם נמלאו האשמות בעקבות הטרדות מיניות של ידוענים וידועניות בהווה ובעבר. מקרים אלו שימשו מעין "מקפצה" והשראה לנשים אשר אין להן כזו "במה" לקום ולתבוע צדק לאחר אירוע אלים מינית שחוו. קמפיין #MeToo נולד מתוך רצונן של נשים – וגם גברים - להעלות אל פני השטח את השכיחות המזעזעת של הטרדות מיניות בעולם המפורסמים. הוא התחיל בטוויטר - הרשת החברתית מהגדולות בארה"ב - אך התפשט כמו אש לכל עבר- חדשות הפלילים התמלאו בשמות שנשמעו לראשונה בהקשר זה, מעל השטיח האדום בטקס חלוקת פרסי האוסקר נמנעו פרסים ממי ששמו עלה במסגרת הקמפיין, ורבים בתעשיית הבידור איבדו את עבודתם, את המוניטין שבנו במהלך כל חייהם, ובכך את עתידם. לכן מגדריות וייצוג פוגעני ופסול של נשים הוא עניין שמעסיק ורלוונטי וללא ספק הפך לבעיה אזרחית בקנה מידה בינלאומי. 

אוריינות תקשורתית

מבחינה תקשורתית אנחנו נמצאים בעידן פוסטמודרני שבו היוטיוב והרשתות החברתיות מקיפים אותנו מכל עבר. המוזיקה והקליפים המוזיקליים הפכו לאמצעי תקשורת לגיטימי להעברת מסרים ולהעלאת מודעות לנושאים חשובים. לדוגמא הזמרת ליידי גאגא הוציאה שיר שנקרא  "עד שזה קורה לך" והוא מתייחס לתופעה הנוראית של תקיפות מיניות במכללה. השיר הופיע במקור בסרט התיעודי "The Hunting Ground" שעוסק במקרי אונס הקשורים לקמפוס.  הצפייה מאוד קשה: מדובר בחמש דקות של תקריות אלימות והדרכים שבהן הקורבנות מתמודדים עם התוצאות. זה מתחיל עם ההודעה הבאה: "הוידאו הבא מכיל תוכן גרפי שעשויה להיות מטריד אבל משקף את המציאות של מה שקורה מדי יום בקמפוסים." לכן ניתן לטעון כי קליפים היום הם אמצעי תקשורתי מקובל ונפוץ להעברת מסרים ולעיצוב דרכי מחשבה של אנשים.

הכרעה

דעתי האישית בנוגע לשאלת החקר שלי היא שהקדמה כן הביאה איתה מודעות לאופן בו נשים מוצגות באמצעי התקשורת. ככל שעליתי בשנים כך הופתעתי לגלות שיש שימוש נמוך יותר בהחפצת נשים והפיכתן לאובייקט כאמצעי להשגת צפיות, אלא רוב הקליפים היו בנויים בצורה של סיפור, עם עלילה ותוכן, העבירו מסר והעניקו לאישה משמעות. בעיניי החפצת נשים / הפיכתן לאובייקט מיני זהו הרגל מגונה שחייב למגר בעיקר כאשר משתמשים בו על מנת להשיג אחוזי צפייה גבוהים. 
לדוגמא פרסומת זו של אנגוס, מבזה את האישה והופכת אותה לאובייקט וכל דבר. בכך שמשווה החברה המצליחה את האישה לחתיכת בשר היא מחפיצה את האישה והופכת אותה לחסרת כל משמעות.

אישה היא כבר מזמן לא רק גוף אלא בן אדם בעל תוכן ובעל משמעות. מעבר לכך החפצה באופן כללי (גם גברים) זוהי תופעה פסולה וקיימים בבני האדם עוד כל כך הרבה צדדים אחרים מעבר למיניות שיכולים להעביר מסרים, להעביר סיפור ולהשיג צפיות לקליפ / פרסומת או כל דבר אחר. 
לדוגמא הפרסומת הזאת היא ללא ספק פרסומת שמוציאה מהגבר את כל תכונותיו הטובות, מרוקנת אותו מתוכן והופכת אותו לחד מימדי וטיפש. 



לאורך השנים גברה המודעות להטרדות מיניות, להחפצה, לסטריאוטיפים ישנים ופרימיטיביים, נשים היום נמצאות בעמדות מפתח, בעלות כוח ובעלות השפעה ולכן עצוב יהיה בעיני לפתוח טלוויזיה ולראות שעדיין מופיעים בתכנים התקשורתיים מסרים שוביניסטיים, סקסיסטיים ומחפיצים. ובכך נחזור הרבה שנים אחורה לתקופה של תרבות חשוכה בה האישה הייתה משמעותית אך ורק במטבח ובחדר המיטות, מעבר לכך תפקידה היה להיות יפה ולשתוק.